האלימות הגיעה עד לפתח ביתי

שמי תומס. אני כיום בן 52. אני מאזור דרום גרמניה, מבוואריה. למדתי סוציולוגיה ויש לי ארבעה ילדים.

מצאתי את Scientology דרך טכנולוגיית הלמידה, שממש אהבתי, והיא באמת עזרה לי לקראת סוף הלימודים שלי. תמיד לימדתי. לימדתי שיעורי פסנתר ושיעורים פרטיים, למשל, לימדתי את אחי. ואז הגיעו עוד אנשים ו… כן, פתחנו אקדמיה לשיעורים פרטיים והגיעו עוד ועוד תלמידים וסטודנטים. ובשימוש בטכנולוגיית הלמידה ובחומרים שלה, הצלחנו לעזור מאוד לילדים. היו לנו תוצאות מצוינות. ויום אחד היה תלמיד – היה לנו ספר שתיאר את טכנולוגיית הלמידה הזאת. הוא מצא את השם ל. רון האברד ואמר, "אה, זאת Scientology. אלוהים אדירים". אביו, הוא היה במועצה העירונית, או ליתר דיוק, במועצה של הכנסייה האוונגלית, וזה באמת עורר מהומה לא קטנה. אחר כך הם נפגשו בדלתיים סגורות והיו מודאגים: "אה, יש מישהו שמשתמש ב‑Scientology", או משהו כזה. אחר כך הייתה גם ישיבה לא פומבית של המועצה העירונית בקהילה שגרתי בה וכמה הורים היו מודאגים. זה הוביל לכך שילדים הפסיקו להגיע לשיעורים הפרטיים. המשפחה שלי הוטרדה. פנו לאחי ברחוב. פורסמו אזהרות ומשם זה הסלים. השלב האחרון של ההסלמה היה כשאחי הגיע לדלתי ביום ראשון, דפק חזק מאוד, בכעס. הוא תפס אותי בגרון ודחף אותי אל הקיר. הוא אמר, "תעשה מה שאתה רוצה, אבל אל תערב אותנו בזה". הייתה ממש מחלוקת במשפחה. זה היה ממש רע.

בסופו של דבר, אחרי שנתיים או שלוש, אמרתי, "אני לא יכול לעשות את זה יותר". דיברנו עם כולם, עם המורים, עם כולם – הכרנו שם כל כך הרבה אנשים. בסוף אמרנו, "די. אנחנו עוזבים את הקהילה ועוברים לעיר". זה ממש העציב אותי אישית, אני חייב לומר, כי רק רציתי לעזור.