הם גרמו לי להרגיש שלא הייתי ילד רגיל

שמי רובן ונולדתי בשטרנברג וכתינוק עברתי עם ההורים שלי לשטוטגרט ושם גדלתי.

בגן למדתי בבית ספר פרטי, כאן בשטוטגרט, ואז המשכתי לבית ספר יסודי עד כיתה ג'. ואז הגיע הרגע – יום אחד הייתי בבית הספר וחברים שלי לכיתה אמרו לי שעכשיו אצטרך לעזוב את בית הספר. אז הלכתי הביתה להוריי ושאלתי אותם מה זה אומר. והם הסבירו לי מה קרה.

חולק לכל ההורים מה שנקרא מסנן כתות. כל ההורים בבית הספר היו צריכים לחתום שהם לא סיינטולוג'יסטים ולא מזדהים עם Scientology. ואם לא היית יכול לחתום על זה, ילדיך היו צריכים לעזוב את בית הספר. זה לא היה הגיוני לי. בהתחלה אני – אני חושב שבכיתי שעות כי הרגשתי שזה כל כך לא הוגן. ובסוף, לא היה לי מה לעשות בקשר לזה. הייתי צריך לעזוב את בית הספר בסוף אותה שנה.

אחר כך עברתי לבית ספר ציבורי כי רצינו להימנע מעוד בעיות. וגם שם בעצם קיבלו אותי מאוד יפה. וכעבור כמה שבועות כונסה אספת הורים מיוחדת. והייתה הרבה עוינות, הרבה פחד מצד ההורים, הרבה חששות שהילדים שלהם עלולים לבוא איתי במגע ו... צריך להבין, הייתי ילד, אבל הסביבה גרמה לי להרגיש שלא הייתי ילד רגיל. זה היה די קשה, אני חייב לומר.

אחר כך, כשהייתי בתיכון, היה לנו שיעור אתיקה. ויום אחד המורה דיברה על הנושא של Scientology. והיא התחילה לדבר על Scientology ומהי. ומה שהיה מוזר הוא שמבחינתי, זה בכלל לא היה קשור למה שאני יודע על Scientology או לאיך שאני חוויתי אותה. ובאותו הזמן, כמובן, ישבתי שם ושוב הייתה לי התחושה החזקה הזאת בבטן שעוד רגע אני הולך להקיא. זה ממש לא הוגן. זה השפיע מאוד גם על החיים שלי, על הילדות שלי, וגם על חייהם של הרבה מאוד אנשים אחרים. ואני לא חושב שמישהו בעולם הזה צריך לחיות בפחד בגלל ההשתייכות הדתית שלו.